יִצְחָק רַבִּין (‏‏Ⓘ‏;‏ 1 במרץ 1922, א' באדר ה'תרפ"ב – 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון ה'תשנ"ו) היה פוליטיקאי ואיש צבא ישראלי שכיהן כרמטכ"ל השביעי של צה"ל, כראש ממשלת ישראל החמישי של ממשלת ישראל השבע עשרה והעשרים וחמש וכשר הביטחון העשירי. חתן פרס נובל לשלום. רבין לחם במלחמת העצמאות ופיקד על פעולות צבאיות מרכזיות, כולל בנגב ובירושלים. הוא היה הרמטכ"ל בזמן מלחמת ששת הימים ב-1967, שבה ישראל כבשה את רמת הגולן, חצי האי סיני, ואת הגדה המערבית ורצועת עזה. הוא שירת כראש ממשלה לראשונה ב-1974, ובתפקידו זה אישר את מבצע אנטבה להצלת בני ערובה באוגנדה. לפני הקמת מדינת ישראל שימש רבין מפקד גדוד בפלמ"ח ולאחריה היה פיקד על חטיבת הראל בצה"ל במלחמת העצמאות, ואחר כך המשיך לטפס בסולם הדרגות. בשנות ה-60 מונה לרמטכ"ל צה"ל, עליו פיקד בעת פרוץ מלחמת ששת הימים, שהרחיבה פי שלושה את השטחים שבשליטת ישראל ואיחדה את ירושלים. רבין היה איש מפתח בהכנתו המוצלחת של צה"ל למלחמה. לאחר שחרורו מצה"ל מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, ומששב ארצה שובץ ברשימת המערך השני לכנסת השמינית מטעם מפלגת העבודה, נבחר לכנסת וכיהן כשר העבודה בממשלת גולדה מאיר. לאחר התפטרותה של מאיר התמודד על ראשות מפלגת העבודה, גבר על שמעון פרס ובגיל 52 מונה לראש הממשלה בשנת 1974; הראשון מבין ראשי ממשלות ישראל שנולד בארץ ישראל. במהלך כהונתו הראשונה נחתם הסכם הביניים בין ישראל למצרים, ויצא לפועל מבצע אנטבה, פשיטה צה"לית באוגנדה שחילצה 105 אזרחים ישראלים ויהודים. בדצמבר 1976 התפטר מראשות הממשלה בעקבות משבר עם המפד"ל, ובאפריל 1977 התפטר מהמועמדות לראשות הממשלה, עקב פרשת חשבון הדולרים של אשתו לאה. עם כינון ממשלת האחדות הלאומית בשנת 1984 מונה לשר הביטחון. בתקופתו התייצב צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון והתמודד מול פרוץ האינתיפאדה הראשונה. ב-1990 הסתייג רבין, אך לבסוף תמך ב"תרגיל המסריח" שהוביל פרס, ועם כישלונו שב לאופוזיציה והתמודד על ראשות המפלגה. ב-1992 עמד בראשות מפלגת העבודה והוביל את מפלגתו להיות הגדולה ביותר בכנסת בבחירות לכנסת השלוש עשרה. רבין מונה בשנית לראשות הממשלה, והוביל את הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן שבא בעקבותיהם. על חלקו בהסכמי אוסלו זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1994, ביחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת. רבין גם קידם, בתיווך אמריקאי, משא ומתן להסדר קבע עם סוריה. מתנגדי הסכם אוסלו בצד הפלסטיני הובילו סדרת פיגועי טרור, ובציבור הישראלי היה קרע שהלך והעמיק בין תומכי המשך התהליך לבין מתנגדיו. תקופת כהונתו עמדה גם בסימן המשך העלייה מברית המועצות לשעבר. ב-4 בנובמבר 1995, בתום עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, נרצח על-ידי יגאל עמיר, פעיל ימין שהתנגד לתהליך אוסלו וביקש לעצור אותו. הוא נקבר בחלקת גדולי האומה. רבין הוא ראש ממשלת ישראל היחיד עד כה בתולדות המדינה שנרצח.