מאו דזה־דונג (בפין-יין: Máo Zédōng; נפוץ גם בתעתיק המסורתי מאו טסה־טונג); (26 בדצמבר 1893 – 9 בספטמבר 1976) היה מהפכן קומוניסטי, תאורטיקן פוליטי ומייסד הרפובליקה העממית של סין. מאו הנהיג את סין מהקמתה באוקטובר 1949 ועד למותו ב-1976, והותיר אחריו מורשת היסטורית שנויה במחלוקת. תחת משטרו הטוטליטרי הפכה סין ממדינה מוחלשת הנתונה למרותן של מעצמות זרות למעצמה עולמית מרכזית בעלת נשק גרעיני. במקביל, חלה בה התקדמות ניכרת בידיעת קרוא וכתוב, בקידום זכויות נשים, במערכת הבריאות הבסיסית ובתוחלת החיים. ואולם, תמורה זו הושגה במחיר אנושי חסר תקדים: מדיניותו האכזרית של מאו הובילה למותם של עשרות מיליוני בני אדם באמצעות רעב המוני, הוצאות להורג, רדיפות פוליטיות ועבודת כפייה במחנות הלאוגאי. משנתו הפוליטית, הידועה כמאואיזם, התאימה את עקרונות המהפכה של מעמד הפועלים למציאות הסינית והשפיעה על תנועות רבות ברחבי העולם. דרכו של מאו אל ההנהגה העליונה החלה בשאושאן שבמחוז חונאן, שם נולד למשפחת איכרים. בצעירותו הושפע עמוקות ממהפכת 1911 שהביאה לקץ שלטון הקיסרות בסין, וכן מתנועות שקראו ללאומיות סינית ולהתנגדות להתערבות זרה. בעת שעבד כספרן באוניברסיטת פקינג נחשף למרקסיזם, ובשנת 1921 היה לאחד ממייסדי המפלגה הקומוניסטית של סין. עם פרוץ מלחמת האזרחים הסינית סייע מאו בבניית הצבא האדום של סין ופיתח אסטרטגיית לוחמת גרילה. הוא ביסס את מעמדו כמנהיג המפלגה ב-1935 במהלך "המצעד הארוך", נסיגה צבאית שנועדה להציל את הכוחות הקומוניסטיים מהשמדה. על אף ברית זמנית עם מפלגת השלטון הלאומנית, הקוומינטנג, שנועדה להדוף יחד את הפלישה היפנית, מלחמת האזרחים התחדשה במלוא עוזה לאחר כניעת יפן ב-1945. מאו הביס את הכוחות הלאומניים, והם נאלצו לסגת לאי טאיוואן ב-1949. כמנהיגה הבלתי מעורער של המדינה ויושב ראש המפלגה הקומוניסטית, החל מאו בעיצוב מחדש של החברה הסינית. הוא הוביל רפורמות נרחבות לחלוקה מחדש של קרקעות חקלאיות ודיכא ביד קשה את מתנגדיו הפוליטיים. לאחר תקופה קצרה של פתיחות וחופש ביטוי שנודעה בשם "מערכת מאה הפרחים", הוא שינה את טעמו והוביל מערכת טיהורים מחמירה נגד מבקריו. בין השנים 1958 ל-1962 יזם מאו את "הקפיצה הגדולה קדימה", מערכה שאפתנית שנועדה לאגד את החקלאות לקואופרטיבים ענקיים ולתעש את המדינה במהירות. כישלונה המהדהד של תוכנית זו חולל את הרעב הגדול בסין, מהאסונות האנושיים הקטלניים בהיסטוריה. בניסיון לבצר מחדש את מעמדו ולטהר את המפלגה מיריביו, פתח ב-1966 ב"מהפכת התרבות". מערכה זו זרעה כאוס מוחלט בסין, תוך עידוד מאבק אלים בין מעמדות, הרס נרחב של מורשת היסטורית ותרבותית, וטיפוח פולחן אישיות קיצוני סביב דמותו. למרות משברי הפנים החמורים, תחת שלטונו ביססה סין את מעמדה הבין־לאומי, ובשנת 1971 החליפה את הרפובליקה הסינית של טייוואן כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. לאחר מותו ב-1976 ירש אותו בתחילה חווה גוופנג, בטרם תפס דנג שיאופינג את רסן השלטון בשנת 1978 והוביל את סין לעידן של רפורמות כלכליות.