ג'ורג' השישי (באנגלית: George VI, שמו המלא: אלברט פרדריק ארתור ג'ורג'; 14 בדצמבר 1895 – 6 בפברואר 1952) היה מלך הממלכה המאוחדת והדומיניונים של חבר העמים הבריטי וקיסר הודו מ-11 בדצמבר 1936 ועד מותו ב-1952. ג'ורג' נולד בתקופת מלכותה של סבתו של אביו, המלכה ויקטוריה ונקרא על שם בעלה וסבו של אביו, אלברט. כבנו השני של המלך ג'ורג' החמישי, הנסיך הצעיר לא היה צפוי לרשת את אביו, אלא אחיו הבכור אדוארד. כנער למד במכללה של הצי המלכותי ושירת בשורותיו ובשורות חיל האוויר המלכותי במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 הוכתר לדוכס יורק ובשנת 1923 נישא לאליזבת בווס-ליון, להם נולדו שתי בנות - אליזבת ומרגרט. באמצע שנות ה-20 החל לעבור טיפול אצל קלינאי תקשורת לבעיית הגמגום ממנה סבל, אך לא התגבר עליה מעולם. אחיו אדוארד הוכתר למלך לאחר מות אביהם ב-1936 - אך עוד באותה השנה התפטר וויתר על הכס על מנת להינשא לאשת החברה הגבוהה האמריקאית, ווליס סימפסון. בעקבות עזיבתו את כס המלוכה, אלברט הוכתר למלך תחתיו ב-12 במאי 1937 כג'ורג' השישי. בספטמבר 1939 האימפריה הבריטית וחבר העמים הבריטי (מלבד אירלנד) הכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית עם תחילת מלחמת העולם השנייה. מלחמה עם ממלכת איטליה והאימפריה היפנית הוכרזה ב-1940 וב-1941 בהתאמה. ג'ורג' נתפס בדעת הקהל הבריטית כשותף לקשיי העם - ארמון בקינגהאם הופצץ במהלך הבליץ בעוד המלך והמלכה שוהים בו ואחיו הצעיר, ג'ורג', נהרג במהלך שירות בחיל האוויר המלכותי. הפופולריות של המלך האמירה במהלך המלחמה והוא הפך לסמל הנחישות הבריטית לניצחון בה. הממלכה המאוחדת ובעלות בריתה ניצחו במלחמה ב-1945 אך במחיר התדרדרותה של האימפריה הבריטית. ג'ורג' היה אחרון קיסרי הודו עד הכרזת עצמאותן של הודו ופקיסטן ב-1947, והאחרון שנשא בתואר מלך אירלנד עד לפרישתה של זו מחבר העמים הבריטי ב-1949. במקום תארים אלו, הוא אימץ בשנת 1949 את התואר ראש חבר העמים הבריטי. המלך סבל מבעיות בריאותיות רבות שנבעו מעישון סיגריות והוא נפטר מפקקת כלילית ב-6 בפברואר 1952. תחתיו הומלכה בתו אליזבת השנייה.