אליהו (אלי) כהן (6 בדצמבר 1924, ט' בכסלו ה'תרפ"ה – 18 במאי 1965, ט"ז באייר ה'תשכ"ה) היה מרגל ישראלי מטעם "המוסד" אשר פעל בסוריה. נודע כאחד מגדולי המרגלים של ישראל, ולימים כונה "האיש שלנו בדמשק". אלי כהן התיידד עם הצמרת הפוליטית והצבאית של סוריה, השיג חדירה נדירה לצמרת השלטון הסורי, ונעשה יועץ למקבלי החלטות בכירים. הוא סייע רבות לצה"ל להתמודד עם ההתקפות הסוריות בשנים 1962–1964, סיפק לישראל מידע מודיעיני מדויק על מוצבי הצבא הסורי ברמת הגולן, כולל פרטים שסייעו לצה"ל בלחימה במלחמת ששת הימים. כהן העביר גם אזהרות מוקדמות על תוכניות סוריות כמו הטיית מי הירדן וחבלה במוביל הארצי אשר היו עלולות לפגוע בישראל, וכן חשף קשרים אזוריים ותכנוני מלחמה של סוריה עם מדינות ערביות נוספות. פעילותו תרמה תרומה מכרעת לביטחון ישראל והפכה אותו לאחד מהמרגלים הבולטים והמשפיעים בתולדות המדינה. סיפור שמספרים מורי דרך רבים ברמת הגולן היא שכביכול יעץ לטעת עצי אקליפטוס סביב מוצבים סורים ברמה וכך גילה את מיקומם, מידע שהפך כביכול ליתרון טקטי. גם אם היה הדבר נכון והעצים ניטעו בעצתו, הרי שלא יכלו להגיע לכדי גודל ניכר שנים ספורות לאחר מכן. בינואר 1965 נחשף ונתפס. לאחר תפיסתו נערך לכהן משפט פומבי קצר ובסיומו נגזר עליו גזר דין מוות. הסורים סירבו לבקשות ישראל והקהילה הבינלאומית, כולל האפיפיור, ממשלת צרפת וגופים הומניטריים, להמתיק את עונשו. הם לא רצו להיתפס כחלשים או כמושפעים מלחצים חיצוניים, במיוחד בעידן שבו המשטר נאבק על יציבותו מול פלגים פנימיים וקיצוניים בצבא. ב-18 במאי 1965 הוצא להורג בתלייה בדמשק שבסוריה. כהן הצליח לחדור לעומק הצמרת הסורית ולהשפיל את מערכת הביטחון הסורית בפומבי. הסורים ראו בכך פגיעה קשה בכבודם וביוקרתם הבינלאומית. השלטון, במיוחד בתקופה שבה היה נתון לחוסר יציבות פנימי, ביקש להחזיר לעצמו את השליטה והכבוד באמצעות עונש חמור. הוצאתו להורג של כהן נועדה להרתיע את ישראל ומדינות אחרות מלנסות לרגל בתוך סוריה. זו הייתה הפגנת כוח של המשטר הסורי, שנועדה להבהיר כי כל ניסיון חדירה לשטחם ייענה בעונש הקשה ביותר. למרות מאמצים דיפלומטיים לאורך השנים, סירבה סוריה שוב ושוב להחזיר את גופתו של כהן לישראל. היא רואה בגופתו קלף מיקוח מול ישראל. החזרת הגופה נתפסת בעיניהם כהודאה בכישלון וכפגיעה בכבוד הלאומי.