ארנולד שנברג (בגרמנית: Arnold Schönberg‏; 13 בספטמבר 1874 – 13 ביולי 1951) היה מלחין יהודי-אוסטרי, תאורטיקן מוזיקה וצייר. הוא משויך לתנועה האקספרסיוניסטית בשירה ובאמנות הגרמנית, והיה מנהיג האסכולה הווינאית השנייה במוזיקה. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 תויגו עבודותיו של שנברג כמוזיקה מנוונת. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1934. למוזיקה של שנברג הייתה השפעה גדולה על החשיבה המוזיקלית של המאה ה-20. במשך למעלה משלושה דורות הרחיבו מלחינים אירופאים ואמריקאים רבים את האפיקים שפרץ, ואילו אחרים שללו בלהט את המוזיקה שלו. שנברג שינה ללא הכר את הכללים שהיו נהוגים עד זמנו לכתיבת מוזיקה, ויצר תחתם כללים חדשים. הוא ביטל את ההיררכיה הטונאלית שהייתה מוצבת בבסיסה של כל מוזיקה ידועה. כרבים מבני דורו הוא חש את המיצוי שאליו הגיעה השיטה הטונאלית, שבאה לקצה גבול יכולתה ביצירות כדוגמת האופרה טריסטן ואיזולדה של ריכארד ואגנר, האופרות המודרניסטיות של שטראוס, יצירותיו המאוחרות של מאהלר (ובהן הסימפוניה העשירית שלא הושלמה, הכוללת אקורד דיסוננטי בן תשעה תווים), וליל הוד שכתב הוא עצמו. בשנת 1923 הציג שנברג את השיטה הדודקפונית (שיטת 12 הצלילים), טכניקת ארגון צלילים שנועדה להחליף את המערכת הטונאלית ולהעניק למלחין קווים מנחים חדשים לארגון היצירה. שפה מוזיקלית חדשה זו, המתבססת על סדרות של 12 צלילים, שימשה מלחינים מודרניים רבים במאה ה-20.