“בשנה האחרונה שלי בתיכון השתתפתי בהצגה בית ספרית. קיבלתי תפקיד קטן. ובפעם הראשונה בחיי, הרגשתי בנוח עם אנשים. כולם בתיאטרון נראו לי מוכרים. היו להם רגשות דומים, גישה דומה לחיים. אהבתי ספורט, אבל לא אהבתי את החברה של חדר ההלבשה. זו לא הייתה המנטליות שלי.”

“'הכל נשאר במשפחה' אמרה דברים מאוד חזקים. היום בתרבות הביטול והפוליטיקלי קורקט לא היינו יכולים לעשות הרבה ממה שעשינו אז. הדיבור שלנו בסדרה לא היה עובר כיום.”

“אני לא עושה סרטי המשך. אתה יודע למה? כי עשיתי את זה כבר, ואתה חי רק פעם אחת. הזמן שלי מוגבל ואני רוצה לחוות כמה שיותר דברים. יש אנשים שאוהבים לאכול כל יום ספגטי בולונז. אני אוהב לגוון.”