רוברט דה נירו (באנגלית: Robert De Niro; נולד ב-17 באוגוסט 1943) הוא שחקן קולנוע אמריקאי, שזכה פעמיים בפרס אוסקר מתוך 9 מועמדויות, ופעמיים בפרס גלובוס הזהב מתוך 11 מועמדויות. כמו כן קיבל את פרס מרכז קנדי ב-2019 ואת מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ברק אובמה ב-2012. במהלך שנותיו הראשונות בעולם הקולנוע דה נירו כיכב בחמישה סרטים שכיום נמנים בין הגדולים שבכל הזמנים: "רחובות זועמים" (1974): דרמת פשע בה דה נירו מגלם מאפיונר מתחיל בשוק ההימורים הניו-יורקי שמצפצף על חוקי העולם התחתון. בסרט זה נעשה שיתף פעולה לראשונה דה נירו עם במאי הקולנוע מרטין סקורסזה. "הסנדק 2" (1974): בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. דה נירו דיבר איטלקית לאורך כל סצנות הסרט, גילם אותה דמות שבה כיכב מרלון ברנדו בחלקה הראשון של הטרילוגיה. על תפקידו בסרט זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. "נהג מונית" (1976): בסרט זה התקיים שיתוף הפעולה השני שלו עם הבמאי מרטין סקורסזה. כאן דה נירו מגלם את טראוויס ביקל, חייל אמריקאי שחזר ממלחמת ווייטנאם וחי בצורה סגפנית בניו יורק הישנה, מלאת הפשע והזנות, תוך שהוא סולד מכל "הליכלוך ברחובות". "צייד הצבאים" (1978): אפוס אלים ובלתי מתפשר בן 3 שעות על מלחמה ופטריוטיות, והשפעתן על קהילת מהגרים קטנה בארצות הברית. "השור הזועם" (1980): דרמת ספורט בשחור-לבן המספרת את סיפורו של ג'ייק למוטה, מתאגרף מצליח שהתנהגותו האלימה מתפרצת גם מחוץ לזירה. סקורסזה ביים את הסרט, כאשר דה נירו עזר בהפקה ובכתיבת התסריט, ואף זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. בהמשך שיחק דה-נירו במספר גדול של סרטים, חלקם הצליחו מאוד - כמו "החבר'ה הטובים", "אופטימיות היא שם המשחק" והקומדיה "פגוש את ההורים". דה נירו ביים בעצמו שני סרטים במהלך הקריירה שלו, "סיפור מרובע ברונקס" ו-"שומר המדינה".