סייד עלי חוסייני חָ'אמֶנֶאִי (נכתב לעיתים בטעות: חמינאי; בפרסית: آیت‌الله سید علی حسینی خامنه‌ای, ‏‏Ⓘ‏, בתעתיק מדויק: איתאללה סיד עלי חסיני ח'אמנהאי; 19 באפריל 1939‏ – 28 בפברואר 2026) היה אייתוללה בדרגת מרג'ע תקליד מהפלג התריסרי השיעי, שכיהן בתפקיד המנהיג העליון של איראן, והיה מוביל הקו השמרני בה. לפני כן כיהן כנשיאה השלישי של הרפובליקה האסלאמית. ח'אמנאי היה ממנהיגי המהפכה האסלאמית וממעצבי המשטר של הרפובליקה האסלאמית. בשנת 1981 נעשה נשיא איראן וכיהן בתקופת מלחמת איראן–עיראק, בעת העימות המדמם בין המשטר למוג'אהדין ח'לק, ובמהלך ההתקוממות בכורדסתאן. ח'אמנאי, מתוקף היותו איש אמונו של רוחאללה ח'ומייני, ירש אותו בתור המנהיג העליון. לאורך השנים ביסס ח'אמנאי את סמכותו ומשטרו והפך למנהיג המחנה השמרני. הוא וידא את קיומו של רוב חד-משמעי למחנה השמרני בפרלמנט ובנשיאות מאז תום כהונתו של מוחמד ח'אתמי כנשיא. התנגדותו למחנה הרפורמיסטי הובילה אותו לתמוך ולצדד בנשיאותו של מחמוד אחמדינז'אד, תוך זיוף תוצאות בחירות והחמרת הרודנות וחיזוק מעמדם של משמרות המהפכה. בעניין מדיניות החוץ, ח'אמנאי הנחה את ההתפשטות של כוח קודס, את חיזוקן ומימונן של מיליציות ברחבי המזרח התיכון, שיצרו את מה שח'אמנאי כינה "ציר ההתנגדות". תוך כדי כך איראן השיגה דריסת רגל ומידה רבה של שליטה והשפעה במדינות עם אוכלוסיות שיעיות משמעותיות: בעיראק, בתימן, בסוריה ובלבנון. בהשוואה לח'ומייני, הקו שלו נגד מדינת ישראל היה הרבה יותר תקיף והתבטא באמירות נגדה, בסיוע נכבד לארגוני טרור הנלחמים בה ואף במעורבות שלו בעימותים ישירים עמה. ח'אמנאי הוא האחראי על תוכנית הגרעין האיראנית, שהובילה לסנקציות חריפות ולפגיעה בכלכלת איראן. התערערות הכלכלה והתגברות התסיסה האזרחית במהלך העשור השני של המאה ה-21 פגעו במעמדו של ח'אמנאי מבית, ולקראת סוף העשור, שאיפותיה של איראן להפיץ את המהפכה הובילו אותה אל סף מלחמה מול ארצות הברית, שלבסוף תקפה את איראן במבצע פטיש חצות ובמבצע זעם אפי. ח'אמנאי נהרג ביומו הראשון של מבצע שאגת הארי (בתקיפה של ישראל על מתחם מגוריו באיראן), ב-28 בפברואר 2026. הלווייתו נערכה במספר ערים באיראן בין 4 ל-9 ביולי 2026, והשתתפו בה מיליוני בני אדם.