סטיבן אדווין קינג (באנגלית: Stephen Edwin King; נולד ב־21 בספטמבר 1947) הוא סופר אמריקאי, מן הסופרים הפופולריים, הפוריים והמשפיעים בספרות האמריקאית מאז שנות ה־70 של המאה ה־20. הוא מזוהה במיוחד עם ספרות אימה, וזכה בעיתונות ובתרבות הפופולרית לכינוי "מלך האימה" (משחק מילים על שם משפחתו, King – "מלך"), אך יצירתו משתרעת גם על פנטזיה, מדע בדיוני, ספרות מתח, ספרות פשע, סיפורי התבגרות וסיפורת ללא מרכיב על־טבעי. מאז פרסום הרומן הראשון שלו, "קארי", ב־1974, פרסם קינג עשרות רומנים וקובצי סיפורים ומאות יצירות קצרות - נכון ל-2026 קינג פירסם 64 רומנים, 13 אוספי סיפורים קצרים ונובלות ו-7 ספרי עיון. ספריו נמכרו במאות מיליוני עותקים ברחבי העולם; מקורות עדכניים מציבים את המכירות המצטברות ביותר מ־350 מיליון עותקים, ואחרים ביותר מ־400 מיליון. יצירותיו עובדו בהיקף נרחב לקולנוע, לטלוויזיה ולקומיקס, ובהן "קארי", "הניצוץ", "אני והחבר'ה", "מיזרי", "חומות של תקווה", "גרין מייל" ו"זה". בין יצירותיו הספרותיות הידועות נמנות "קארי", "חלקת סיילם", "הניצוץ", "העמדה", "בית כברות לחיות שעשועים", "זה", "מיזרי", סדרת "המגדל האפל", "המשחקים של ג'ראלד", "דולורס קלייבורן", "גרין מייל", "22/11/63" וספר הזיכרונות והמדריך לכתיבה "על הכתיבה". יצירתו זכתה בפרסים רבים בתחומי האימה, הפנטזיה, המתח והספרות הפופולרית, ולצדם בפרסי הוקרה רחבים יותר: ב־2003 העניקה לו ה־National Book Foundation את המדליה לתרומה מיוחדת לספרות האמריקאית, וב־2015 הוענקה לו המדליה הלאומית לאמנויות לשנת 2014. לצד הצלחתו המסחרית יוצאת הדופן, מעמדו הספרותי של קינג היה במשך חלק ניכר מקריירתו שנוי במחלוקת. הוויכוח נסב בין השאר על המתח שבין הפופולריות העצומה של ספריו וזיהויו עם ספרות ז'אנרית, ובייחוד ספרות האימה, לבין תפיסות מסורתיות של יוקרה וערך ספרותיים. המחלוקת בלטה במיוחד ב־2003, כאשר ההחלטה על הענקת המדליה לתרומה מצטיינת לספרות האמריקאית של ה־National Book Foundation לקינג עוררה ויכוח בעולם הספרות: מבקרים ובראשם הרולד בלום טענו כי הצלחתו המסחרית אינה מעידה על איכות ספרותית, ואילו תומכי הבחירה ראו בה הכרה בתרומתו לספרות האמריקאית ובערעור ההבחנה הנוקשה בין ספרות פופולרית לספרות "גבוהה". במקביל, ובהיקף גובר מסוף המאה ה־20 ובמהלך המאה ה־21, נעשתה יצירתו של קינג מושא למחקר ספרותי ואקדמי נרחב. חוקרים בחנו אותה לא רק במסגרת ספרות האימה, אלא גם בזיקה למסורת הגותית ולנטורליזם ספרותי, וכן בהקשרים של מעמד, גזע, מגדר, ילדות, דת, תרבות פופולרית ותעשיית ההוצאה לאור.