“כשהתחלתי לשחק, לא ידעתי מי זה אונ'יל, מי זה ארתור מילר. לא ידעתי איך עובדים על תפקיד. לא ידעתי כלום. התחלתי מאפס, בלי שום תשתית. מי שמגיע מבית ספר למשחק לומד לדבר, קורא מחזות. לי לא היה הידע ההתחלתי, אני התפתחתי לאט, עם הרבה פחדים. לכן יש בי עדיין חוסר ביטחון.”

“מקומם אותי חוסר מקצועיות על הבמה מצד שחקנים שלא מתחשבים בקהל. הרי גם מי שקנה כרטיס לשורה ה־20, זכותו לשמוע מה שנאמר על הבמה. שחקנים לא תמיד שמים לב לזה וחושבים שהם משחקים בטלוויזיה. המלמולים שלהם, כאילו שהם משחקים עם עצמם, מקוממים אותי.”

“אפילו לא ידעתי מי היא הייתה ומי שלח אותה לאירופה, הרבה למדתי עליה מאמא שלה, קתרין סנש, ומאחיה גיורא. אז הרגשתי גאווה גדולה לשחק את הגיבורה הזאת, שיצאה לסכן את חייה כדי לנסות להציל יהודים מהנאצים.”

— על חנה סנש