מייקל פאראדיי (באנגלית: Michael Faraday;‏ 22 בספטמבר 1791 – 25 באוגוסט 1867) היה פיזיקאי וכימאי אנגלי, שנמנה עם המדענים המרכזיים בהתפתחות מדע האלקטרומגנטיות והאלקטרוכימיה. הוא גילה את ההשראה האלקטרומגנטית, שהניחה את היסודות לפיתוח הגנרטורים החשמליים והשנאים, תרם להבנת הקשר בין חשמל לתהליכים כימיים, ניסח את חוקי האלקטרוליזה וגילה את הבנזן. תרומתו של פאראדיי למדע כללה בראש ובראשונה קידום ההבנה של הקשרים בין תופעות טבע שנחקרו קודם לכן בנפרד. הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן הדגיש את תרומתו לחשיפת הקשר בין חשמל לכימיה, ובפרט את ההבנה שכוחות חשמליים ממלאים תפקיד מרכזי בקשרים בין אטומים וביצירת תרכובות כימיות. פיינמן ראה באיחוד התחומים האלה אחד הרגעים החשובים בתולדות המדע, משום שהוא המחיש כיצד תופעות שנראו שונות זו מזו עשויות להיות ביטויים של אותם עקרונות טבעיים. פאראדיי נחשב לאחד מהמדענים הגדולים בהיסטוריה, ויש המתייחסים אליו כאל עורך הניסויים הגדול ביותר בתולדות המחקר המדעי. המצאת הדינמו הייתה אירוע מכונן עבור האנושות, בה הצליח האדם לראשונה "לאלף" את החשמל. לפועלו של פאראדיי תפקיד מרכזי בהפיכת החשמל למקור אנרגיה נפוץ וחיוני. לצד מחקריו המדעיים, נודע פאראדיי גם בהרצאותיו להנגשת המדע לציבור ולצעירים. החל משנת 1825 הוא העביר הרצאות מדעיות לצעירים בהמכון המלכותי בלונדון, ובשנת 1826 ייסד את הרצאות חג המולד, שנועדו להציג נושאים מדעיים לקהל צעיר בדרך נגישה ומרתקת. הרצאות אלה מתקיימות עד היום. אחת ההרצאות המפורסמות ביותר היא ההיסטוריה הכימית של נר, שבה הדגים פאראדיי כיצד אפשר ללמוד על עקרונות יסוד בכימיה ובפיזיקה באמצעות חקירת תופעה יומיומית. הספר שהתבסס על הרצאות אלה נותר יצירה מוכרת בתחום הנגשת המדע.