“כשאני עולה לבמה אני שוכח מי אני, בן כמה אני ומה אני. מחיאות הכפיים של הקהל זה הלחם שלי ומנת האופטימיות שלי.”

“בילדותי לא ידעתי שקיימת עוד שפה מלבד יידיש. חיינו במין עיירה כזו, במרכאות מין גטו שאסור היה לצאת לשחק עם גויים בבית דיברת יידיש, בחדר דיברת יידיש, ורק אחר כך בבית הספר גיליתי שיש עוד שפה. האהבה שלי ליידיש כנראה התעוררה ולא יכולתי לראות איך מזיזים את השפה הזאת הצידה.”

“ההומוריסטים היהודים כתבו הומור אותנטי של העם היהודי. לא התפשטנו לכתוב על הצרפתים, זה הומור מקורי. כל העמים גנבו מאיתנו, בייחוד האמריקנים. אין אח ורע להומור היהודי, שאנחנו צוחקים על עצמנו ולא על אחרים.”