יוסיף ויסריונוביץ' סטלין (ברוסית: Иосиф Виссарионович Cталин, יוסיף ויסריונוביץ' סטאלין ‏‏Ⓘ‏; בגאורגית: იოსებ ბესარიონის ძე ჯუღაშვილი, יוסב ויסריוניס דזה ג׳וגשווילי;‏ 18 בדצמבר 1878‏ – 5 במרץ 1953) היה מנהיג ומדינאי סובייטי ממוצא גאורגי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין נבחר כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1922. מאז מות לנין ב-1924 ועד סוף שנות ה-20 חיזק סטלין בהדרגה את מעמדו כשליט יחיד של ברית המועצות, והנהיג את המפלגה הקומוניסטית ואת המדינה הסובייטית עצמה עד מותו. סטלין תואר בתקשורת המערבית כאחד מגדולי העריצים של המאה ה-20 ואחד מרוצחי ההמונים הגדולים בהיסטוריה, האחראי למותם של מיליונים. בעיני רבים מהרוסים ומהגיאורגים הוא נחשב למייסדה של ברית המועצות ונתפס כמדינאי דגול. סטלין הנהיג שלטון טרור רודני שהתבסס על פולחן אישיות רדיקלי ואופיין ברצף של חיסולי מתנגדים וכאלה שנחשדו כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה ובמדיניות של קולקטיביזציה כפויה שהביאה למותם של מיליונים ברעב (מה שכונה "הולודומור"). בשיטות אלה הוא קידם תהליך של תיעוש בברית המועצות והפך אותה למעצמת-על קומוניסטית. ב-1939 חתם סטלין על הסכם אי-התקפה עם גרמניה הנאצית, שעל פיו חולקה מזרח אירופה בין שתי המעצמות. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, הוא הנהיג את ברית המועצות בנחישות עד להשגת הניצחון הסופי על הנאצים. למרות אחריותו לתבוסות הנוראות שספג הצבא האדום בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית המזרחית, מילא סטלין תפקיד מרכזי בגיוס משאביה של ברית המועצות לשם הבסת גרמניה הנאצית, ובניהול המלחמה נגדה. בעקבות הניצחון במלחמת העולם השנייה התקבע מעמדה של ברית המועצות, בהנהגתו, כאחת משתי מעצמות-העל המובילות בעולם בתקופת המלחמה הקרה.