זאב (ולדימיר) יבגנביץ' זַ'בּוֹטִינסקי (בכתיב יידי: זשאַבאָטינסקי; בכתיב רוסי: Влади́мир (Зеэв) Евге́ньевич Жаботи́нский) (17 באוקטובר 1880, י"ב בחשוון תרמ"א, אודסה, האימפריה הרוסית – 3 באוגוסט 1940, כ"ט בתמוז ת"ש, האנטר, ניו יורק) היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, עיתונאי, מתרגם, פובליציסט ונואם, ממחדשי הצבאיות העברית (כונה: החייל הראשון ליהודה) וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ויחידת הגנה עצמית של יהודי אודסה, מכונן הציונות הרוויזיוניסטית, ראש בית"ר, מפקד האצ"ל ונשיא הצה"ר. ז'בוטינסקי נמנה בין ההוגים היהודים הבולטים בעת החדשה. ז'בוטינסקי נולד באודסה. בנעוריו נמשך לשירה, ספרות ולימודי שפות והחל לתרגם לרוסית ולפרסם מאמרים פרי עטו. לאחר ניסיון בלימודי משפטים בברן וברומא חזר לעיר הולדתו, ושם כתב טורי עיתונות ופרסם מחזות. בעקבות פרעות נגד יהודים בדובסרי וקישינב ב-1903, התקרב ז'בוטינסקי לחוגים ציוניים ותרגם לרוסית את הפואמה "בעיר ההריגה" של חיים נחמן ביאליק. באותה שנה נבחר כציר לקונגרס הציוני העולמי השישי, שבו הצביע נגד תוכנית אוגנדה. בהמשך אותו עשור עסק גם בפעילות הסברה ציונית, שכוונה בעיקר לשינוי יחסה של האימפריה העות'מאנית כלפי היהודים. ב-1911 הקים עם חבריו הוצאה לאור שפרסמה תרגומים של יצירות מופת לעברית, ביניהן תרגומו לפואמה "העורב". הוא פעל בתקופה זו למען עברות החינוך היהודי. בתחילת מלחמת העולם הראשונה שימש כתב וניצל תפקיד זה כדי להגיע לצפון אפריקה. הוא פגש את יוסף טרומפלדור באלכסנדריה, והם פעלו יחד על מנת לשכנע את הבריטים להקים כוח יהודי לוחם. מאמציו נשאו פרי עם הקמת הגדודים העבריים ב-1917. עם הגדודים הגיע לארץ ישראל, וב-1920 הקים כוח מגן יהודי בירושלים. בעקבות השתתפותו בהגנה על יהודי העיר נשפט ונאסר על ידי הבריטים. לאחר שחרורו קידם ז'בוטינסקי קו ציוני ניצי, שהתנגד באופן גלוי למדיניות הבריטים והביא לחילוקי דעות בינו לבין ההנהלה הציונית וההסתדרות הציונית. כתביו, כגון "על קיר הברזל", שימשו יסוד להתהוותה של תנועה חדשה בהנהגתו – הציונות הרוויזיוניסטית. בהשפעתו נוסד ב-1923 ארגון בית"ר והוא נחשב לראשו; מ-1925 עמד גם בראש מפלגת ברית הציונים הרוויזיוניסטים, אותה ייסד. ז'בוטינסקי הנהיג את האצ"ל מראשיתו ב-1931 ועד מותו. בשנות השלושים נוצר קרע עמוק בין התנועה בהנהגתו לבין ההסתדרות הציונית, על אף הניסיון להגיע להסכמות עם בן-גוריון. לאחר הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף ב-1938, החל לקדם ביתר שאת התנגדות למדיניות ההבלגה, תוכנית שחתרה לקידום הפלת השלטון הבריטי והעלאת אלפי מעפילי עליית אף על פי. הוא נפטר מהתקף לב בעת ביקור בארצות הברית.