ולדימיר אִילִיץ' אוּליַאנוֹב (ברוסית: ‏‏Ⓘ‏‏; 22 באפריל 1870 (כך על פי הלוח הגרגוריאני; על פי הלוח היוליאני שהיה נהוג ברוסיה בזמנו: 10 באפריל)‏ – 21 בינואר 1924), הידוע בכינוי לֶנִין (Ленин), היה מהפכן רוסי ואידאולוג מרקסיסטי ממוצא יהודי. הוא היה בעל שורשים גרמנים-שוודים ויהודים מצד אימו, וייתכן קלמיקים מצד אביו. לנין היה מנהיג מהפכת אוקטובר ב-1917 ומייסד ברית המועצות. הנהיג את המדינה הסוציאליסטית בשנותיה הראשונות, והיה בעל השפעה מכרעת על התפתחותה. לנין, שנולד בסימבירסק למשפחה ממעמד הביניים, אימץ את הפוליטיקה הסוציאליסטית המהפכנית לאחר הוצאתו להורג של אחיו ב-1887. הוא גורש מהאוניברסיטה האימפריאלית של קאזאן בשל השתתפותו בהפגנות נגד ממשלת הצאר, והקדיש את שנותיו הבאות ללימודי תואר ראשון במשפטים. ב-1893 עבר לסנקט פטרבורג והפך למרקסיסט מוביל. ב-1897 נעצר בגין המרדה והוגלה לסיביר למשך שלוש שנים. לאחר מכן עבר למערב אירופה והפך לדמות מפתח במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. בעת פילוג המפלגה ב-1903 הנהיג את הפלג הבולשביקי במפלגה, שמולו עמדו המנשביקים. לנין חזר לזמן קצר לרוסיה במהלך מהפכת 1905, ובעת מלחמת העולם הראשונה פעל למען הפיכתה למהפכה פרולטרית כלל-אירופאית, שלדעתו תגרום לקריסת הקפיטליזם ולעליית הסוציאליזם. לאחר מהפכת פברואר 1917, שהובילה להדחת הצאר ניקולאי השני, שב לרוסיה ומילא תפקיד מכריע במהפכת אוקטובר, בה הפילו הבולשביקים את ממשלת המעבר הרוסית. ממשלתו של לנין ביטלה את הבעלות הפרטית על קרקעות, הלאימה את התעשייה ואת הבנקים הגדולים, פרשה מהמלחמה על ידי חתימה על חוזה ברסט-ליטובסק, וקידמה את המהפכה העולמית באמצעות האינטרנציונל הקומוניסטי. בתחילה חלקו הבולשביקים את השלטון עם המהפכנים הסוציאל-רבולוציונריים, אך במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ריכזו הבולשביקים את כוחם במפלגתם הקומוניסטית, ודיכאו את האופוזיציה על ידי "הטרור האדום", שבו נהרגו או נכלאו עשרות אלפי בני אדם. בתגובה לרעב ולמרידות העממיות, שינה לנין את מדיניותו הקומוניסטית והמלחמתית ב-1921 וייצב את הכלכלה על ידי הצגת מדיניות כלכלית חדשה. הצבא האדום הביס מספר צבאות אנטי-בולשביקים ובדלנים במלחמת האזרחים, שלאחריה התאחדו בברית המועצות ב-1922 כמה מהמדינות הלא-רוסיות שהתנתקו מהאימפריה הרוסית. אחרים, בעיקר פולין, זכו לעצמאות. לנין לקה שלוש פעמים בשבץ מוחי: ב-1922, ב-1923 ולפני מותו ב-1924, ובכך החל מאבק ירושה שהסתיים בעלייתו של יוסיף סטלין לשלטון. לנין נודע כסופר מרקסיסטי פורה במיוחד וכנואם מצטיין שהותיר השראה רבה על סובביו. האידאולוגיה שפיתח, שכונתה "לניניזם", השפיעה רבות על החשיבה המרקסיסטית בדורות הבאים, והמהפכה הקומוניסטית שהנהיג הייתה לאחד מהאירועים המעצבים של המאה העשרים. מאידך, לנין הוא דמות שנויה במחלוקת: מצד תומכיו הוא זוכה לשבחים על הקמת ממשלתו המהפכנית, בעוד מבקריו מאשימים אותו בהקמת דיקטטורה שפיקחה על הרג המוני ודיכוי פוליטי של הכוחות האנטי-מהפכניים. כיום הוא נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר במאה ה-20.