סר אייזק ניוטון (באנגלית: Isaac Newton;‏ 4 בינואר 1643 – 31 במרץ 1727) היה פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי הנחשב לאחד המדענים הגדולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. ניוטון עסק בתחומים נוספים, ביניהם: אסטרונומיה, תאולוגיה ואלכימיה. ניוטון היה דמות מפתח במהפכה המדעית ובתקופת הנאורות שבאה לאחריה. חיבורו "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע" (Philosophiæ Naturalis Principia Mathematica), שפורסם ב-1687, היה לא רק הישג מרכזי בהתפתחות הפיזיקה והמתמטיקה, אלא גם נקודת מפנה בתולדות המדע. בחיבור זה הציג ניוטון את חוקי התנועה ואת חוק הכבידה האוניברסלי, ופיתח מסגרת מתמטית מאוחדת שהסבירה הן את תנועת הגופים על פני הארץ והן את תנועת גרמי השמים. בכך הניח את היסודות למכניקה הקלאסית, ששלטה בפיזיקה במשך כשלוש מאות שנים, ותרמה להתפתחות ההנדסה המודרנית. מעבר לתרומתו המדעית הישירה, עבודתו של ניוטון השלימה שינוי עמוק בתפיסת הטבע שהחל במהפכה הקופרניקאית. היא ערערה את ההפרדה האריסטוטלית בין העולם הארצי לעולם השמימי, והציגה יקום הנשלט על ידי חוקים מתמטיים אחידים שאינם נשלטים על ידי כוח על-טבעי. בכך תרמה להחלפת התמונה האריסטוטלית־תאולוגית של הקוסמוס בתפיסת עולם מכניסטית, שבה ניתן לחקור את הטבע באמצעות תצפית, ניסוי ומתמטיקה. ניוטון איחד לראשונה את תופעות התנועות השמיימיות והארציות תחת אותם עקרונות מדעיים. כלומר, לפי ניוטון, תנועת עצמים על פני כדור הארץ ותנועת גופים שמימיים פועלות לפי חוקי טבע אחידים: חוקי התנועה של ניוטון וחוק הכבידה האוניברסלית. המודל המתמטי שהציג לתנועת הגופים התבסס על חוקי קפלר ותצפיות נוספות. ניוטון הקיש את חוקי קפלר מניסוחו לכוח הכבידה, ונעזר באותם עקרונות כדי להסביר איכותית וכמותית את מסלוליהם של שביטים, את מחזור הגאות והשפל, ותופעות אחרות. בכך הסיר ניוטון את הספקות האחרונים בתקפותו של המודל ההליוצנטרי של מערכת השמש, וקבלת תורתו מהווה נדבך אחרון במהפכה הקופרניקאית. תחזיתו שצורת כדור הארץ היא כשל ספרואיד פחוס אומתה מאוחר יותר, ושכנעה את כל מדעני היבשת בעליונותה של השיטה המדעית של ניוטון על כל השיטות שקדמו לה. קביעתו של ניוטון שהיקום כולו כפוף לעקרונות מתמטיים אחידים, מדויקים והרמוניים, הייתה בעלת השפעה מכרעת על הפילוסופיה של המדע, על התרבות וההגות בכלל ועל הבנת היקום. באופטיקה המציא ובנה את הטלסקופ מחזיר האור הראשון, פיתח תאוריה חדשה של הצבע המבוססת על תצפית מנסרה המפצלת אור לבן לצבעי הספקטרום הנראה, והגה את התאוריה האטומיסטית של האור, לפיה הוא מורכב מזרם של חלקיקים. הוא ניסח את החוק האמפירי של הקירור, חקר את התאוריה המתמטית הראשונה של הקול, והציג את המושג זורם ניוטוני. במתמטיקה תרם ניוטון תרומה משמעותית לא פחות בפיתוח החשבון האינפיניטסימלי ובשימושיו המתמטיים, אף על פי שבספריו דבק בניסוח גאומטרי. כמו כן תרם רבות בענפי מתמטיקה נוספים כמו חקר טורי חזקות, הכללת משפט הבינום לחזקות לא שלמות, פיתוח שיטה לקירוב שורשים של פונקציה, נוסחאות ניוטון-קוטס לאינטגרציה נומרית, מיון רוב העקומים ממעלה שלישית, הוכחות גאומטריות ועוד. ניוטון היה בוגר טריניטי קולג' ובהמשך נבחר גם כפרופסור חבר באוניברסיטת קיימברידג'. הוא היה נוצרי אדוק אך לא קיבל את הדוגמות של הכנסייה האנגליקנית, ובאופן חריג בימים ההם, סירב לקבל הסמכה לכהונה בכנסייה, ככל הנראה מכיוון שדחה את הדוקטרינה של השילוש הקדוש וייתכן שהזדהה עם דעותיו של אריוס. בעוד שהוא זכור עקב מחקרו במתמטיקה ובמדעי הטבע, השקיע יותר מזמנו באלכימיה ובחישוב מועד האפוקליפסה, שהיה אמור לחול לדעתו לא לפני 2060, אך מרבית עבודתו בתחומים אלו לא פורסמה בחייו אלא רק זמן רב אחרי מותו. מאוחר בחייו התמנה לנשיא החברה המלכותית, בשנים 1703 – 1727. ניוטון גם שירת בשנים אלו את הממשלה הבריטית כשופט, כממונה על המטבעה המלכותית (Master of the Mint) וכחבר פרלמנט במסגרת בית הלורדים.